טפילי עור

תכשירים נגד טפילי עור

יא קרצייה
למרות שאנו נוהגים לכנות כל נודניק בשם קרצייה, הרי שאין הכוונה לילדים מאוסים, שנטפלים אלינו בכל הזדמנות. מדובר בקבוצה של טפילים, המוצצים דם מיונקים ומעופות.
עד כה תוארו בעולם כ800- מינים של קרציות, ואת עיקר חשיבותם הם קיבלו מעצם היותם מעבירי מחלות אל האדם ובעל החיים.
משפחת הקרציות השכיחה ביותר בכלבים וחתולים היא Ixodidae = קרציות קשיחות, שניכרות בתכונות הבאות: ראש בולט קדימה, פתחי הנשימה נמצאים לצידי הגוף, ואחד הסימנים, המאפיינים את הקרצייה, הוא איבר קבוע תחת הפה, באמצעותו היא נצמדת לגוף הפונדקאי. לנקבות מגן גב קטן קשיח בקדמת הגוף, ולזכר מגן המכסה את כל גבו. בין זוג הרגליים השני נמצאים אברי המין, ובין זוג הרגליים הרביעי נמצא פי הטבעת.
מעגל החיים של הקרצייה הוא: לרווה (זחל) -> נימפה -> קרצייה בוגרת -> ביצה. סך כל זמן מעגל חיים יכול לקחת מחודשיים ועד 3 שנים, הכול תלוי בתנאי סביבה חיצוניים.
במשפחה זו הזכרים אינם מוצצים דם, אלא רק הנקבות (ממש כמו אצל בני האדם…), ובכל שלב במעגל החיים יש מציצת דם אחת, שנמשכת ימים אחדים עד שבועיים.
אוכלוסיית הקרציות מגיעה לשיאה בחודשי הקיץ אפריל-ספטמבר, כשעיקר ההדבקה נעשית מחוץ לבית, בעיקר לכלבים שחיים, רובצים או מבלים שעות רבות בחוץ.
תופעות גירויים מקומיים שנגרמים מהעקיצה עצמה, תגובה דלקתית להרס הרקמה באזור, דבר שיכול לגרום לדלקות עור חריפות ומחלות סיסטמיות, כגון אנמיה, חום (כתוצאה מהדלקת), ירידה בתאבון.
קרצייה נגועה עלולה להעביר לכלב מחלות בזמן שהיא ניזונה ממנו, ובהן קדחת הקרציות. זו האחרונה, הידועה בשמה הלועזי ארליכיה, נגרמת מטפיל דם, החודר לתאי הדם, ופוגע בעיקר בטסיות הדם, טחול, מח עצם ואברים נוספים. המחלה מתבטאת בדיכאון, חולשה, חום, בלוטות לימפה מוגדלות, דימומים ממושכים מפצעים רגילים (ירידה בטסיות הדם פוגעות במנגנוני קרישת הדם), ובהמשך הופכת לכרונית, וגורמת לאנמיה חריפה, דימומים, רזון ואף מוות במקרים קשים.
טיפול ומניעה

טיפול ומניעה מתחלקים לטיפול בכלב וטיפול בסביבה, שבה חי הכלב.
טיפול בכלב: שימוש בתכשירים וחומרים דוחי קרציות, כמו אלו המובאים בסקר. מה שחשוב בכל תכשירי המניעה, הוא שיהיו פעילים כל הזמן תוך 48 שעות מזמן התחלת השימוש, שיפעלו לאורך זמן ממושך, ושהיו עמידים לתנאי הסביבה, כגון גשם, אמבטיות וכו'.
טיפול בסביבה: הדברת אזור המחיה והרביצה של הכלב בחומרים דוחי קרציות, אולם חשוב "לא לשפוך את המים עם התינוק" – קרי, לוודא שחומרים אלו הם ידידותיים לסביבה, ולא יפגעו בכלב, שחי באותה הסביבה. אם החומר מסוכן, הרי שכשהכלב דורך על הדשא או על הקרקע, החומר נדבק לכריות הרגליים וחודר אל פיו כשהוא מלקק את הרגליים. לכן יש להקפיד על שימוש בחומרים בטוחים.

פשפש בן פרעוש
פעם, בימיה הראשונים של המדינה, הייתה זו הקנטה נפוצה בקרב אנשי הישוב, אשר נלחמו בקדחת הביצות. בינתיים הביצות יבשו, אבל פשפשים ופרעושים, לצערנו, הם עדיין חלק מהחיים כאן.
אלו אוהבים את פרוות הכלב או החתול, וגם על עורו של האדם הם לא חסים.
הפרעוש נמנה על משפחת החרקים, בה ישנם כ2000- מינים. הפרעושים הם חסרי כנפיים, וגודלם 4-2 מ"מ. צבעם חום צהבהב, גופם פחוס ומאורך ועליו שערות קוצניות, שכנראה משמשות לאחיזה בפונדקאי, זוג הרגלים השלישי שלהם מפותח ביותר ומשמש לקפיצה.
זמן מעגל החיים תלוי בסוג הפרעוש ותנאי הסביבה, כמו לחות, טמפרטורה, עונות השנה וכו'.
נקבת הפרעוש מטילה ביצים באזור המחיה של הפונדקאי, כשזמן הדגירה נע בין 10-3 ימים. ה"רך הילוד" מצויד בשן בקיעה חדה, הקבועה בראשו, ובעזרתה הוא בוקע מהביצה -> הופך לזחל פעיל מאוד, אורגניזם חופשי שניזון מחומרים אורגנים בסביבה -> מתגלם לפקעת למשך יומיים עד 7 ימים -> והופך, לגאוות אביו ואימו, לפרעוש בוגר ומעצבן.

 

אוכלוסיית הפרעושים מגיעה לשיאה בחודשי האביב והקיץ, בהם הלחות ומעלות החום גבוהות.

הדבקה
הפרעושים מתרבים במהירות כאשר תנאי הסביבה אידיאלים (חום ולחות גבוהים) בסביבת בעל החיים הפונדקאי, כלבים וחתולים. הטלת הביצים מתבצעת בשערות של השטיחים, חול וריצפה, וכאשר הפרעוש מגיע לשלב הבוגר, הוא קופץ על הפונדקאי וניזון מדמו.
תופעות
התופעות מתחלקות בין בעלי חיים שפיתחו אלרגיה לעקיצת הפרעוש לבין אלו שלא.
עיקר התגובה היא איריטציה וגירוד רב, שמתבטא בנשיכות וליקוק, ועל ידי כך בליעה של חלק מהפרעושים, שמעבירים מחלות, וגם ביצי תולעי מעיים.
חלק מהכלבים/חתולים מפתחים אלרגיה לרוק הפרעוש, שמתבטאת בגירוד אינטנסיבי ופצעי גירוד בעור, איבוד שיער, במיוחד באזור פלג גוף אחורי ושורש הזנב, דברים שגורמים לעיבוי ושינוי צבע העור באזור.
הדיאגנוזה
האבחנה נעשית בדרך כלל על ידי מציאת הפרעושים או צואתם על הכלב באזורים המגורדים ביותר.
טיפול ומניעה
הטיפול מתחלק לשניים, טיפול בתופעות הלוואי, שנגרמות עקב עקיצת הפרעוש, כגון אנטיביוטיקה מקומית וכללית לפצעי הגירוד והנשיכה, סטרואידים להקלת התקף האלרגיה והקלת הגירוד.
המניעה תתבצע ברמה המקומית על הכלב עצמו, באמצעות תכשירים וטרינרים, כגון ריסוסים, אמפולות או אבקות, כשתכשירים אלו צריכים להגן על הכלב/חתול לאורך זמן, תוך זמן קצר של עד 24 שעות מזמן התחלת שימושם.

בסביבת הכלב/חתול נבצע מניעה על ידי הדברת הפרעושים הקיימים בסביבתם, ומניעה של התפתחות דור חדש על ידי ריסוס/איבוק הסביבה.
כמו בנושא הדברת הסביבה נגד קרציות, גם כאן חשוב לשים לב לחומרים בהם משתמשים.