סרטן נזיר – מחמדונים

מה זה סרטן נזיר יבשתי?

סרטן נזיר הינו סרטן דמוי לובסטר, אשר בטנו אינה מצוידת בשריון חיצוני.
על מנת להגן על עצמו, סרטן הנזיר לובש קונכייה ריקה.
בשעת מצוקה הסרטן נכנס לקונכייה וסוגר את הפתח בעזרת הצבת השמאלית (בד"כ גדולה יותר מהימנית).
אמנם קיים דמיון לסרטנים רגילים, אך סרטני הנזיר שייכים למשפחה נפרדת.
לסרטני הנזיר 10 רגליים. זוג צבתות 2 זוגות רגלי הליכה 2 זוגות רגלי אחיזת קונכייה
סרטן זה אינו חיי במים ומינים מסוימים אף יטבעו אם יושמו באקווריום.
סרטנים אלו גרים בד"כ בקרבת חוף הים או באזורים טרופיים בהם הלחות גבוהה.
לקונכית סרטן הנזיר היבשתי תפקיד כפול, הגנה ושמירת הלחות.
הסרטן מכניס מים לקונכייה וכך שומר על רמת לחות המספקת לו לאורך זמן.
גידול סרטנים אלו כחיות מחמד נפוץ מאוד בארה"ב, שם קיימת תעשיה ייעודית שלימה, החל מקונכיות צבעוניות ועד לטרריומים מעוצבים בדמויות בוב ספוג.

סוגי סרטנים נפוצים

קיימים עשרות סוגים של סרטני נזיר יבשתיים, הסוגים המפורטים כאן הינם הנפוצים יותר.
כל הסרטנים צריכים אותם תנאים בסיסיים לכן אין חשיבות גדולה לזיהוי סוג הסרטן.
כדי לזהות את סוג הסרטן משתמשים בד"כ בצורת העיניים, צבעי המחושים וסימנים אחרים.
אין להסתמך על צבע מכיוון שחלק מהמינים יכולים להופיע במספר רב של צבעים.
Coenobita Violascens (Viola) – סרטנים אלו כתומים-אדומים בגיל צעיר וכחולים/סגולים/שחורים בבגרות.
אוהבים קונכיות עם פתח O. סרטנים ביישנים בהתנהגותם.
coeonbita Rugosus (Ruggie) – סרטנים פעלתנים מאוד.
מגיעים במספר רב של מופעי צבעים, החל מלבן-כתום כמו בתמונה למטה ועד לשחור
Coenobita Clypeatus (Purple incer)- הסרטן הנפוץ ביותר בארה"ב. ניתן לזהותו לפי הצבת הסגולה שלו. לא להתבלבל עם ה Viola שכולו סגול, סרטן זה אדום עם צבת כחולה-סגולה. הצעירים בד"כ בצבעי צהוב/חום. Coenobita Compressus (Ecuadorian) – סרטן פעיל מאוד. מגיע במספר רב של צבעים.
נחשב למין הקטן במשפחה. מעדיף קונכיות עם פתח D. ידוע בהתעקשותו להישאר בקונכיות הקטנות עליו. Coenobita Perlatus (Strawberry)- נקרא סרטן התות מכיוון שצבע הבוגרים אדום עם נקודות לבנות. נחשב למין רגיש וקשה לגידול. נחשב למין בסכנת הכחדה ביפן. הרכבת מיכל הגידול

סרטן זה, כמצוין בשמו, הינו יבשתי, לכן המרכיב החשוב ביותר בגידולו הינו – לא לשים אותו באקווריום! את סרטני הנזיר היבשתיים נגדל בטרריום (בגדול, אקווריום ללא מים, בדומה לבתי גידול של זוחלים).

בחירת המיכל: על המיכל להיות עשוי מזכוכית. בארה"ב נמכרים מיכלי פלסטיק וכאלו שעשויים מרשת ברזל, אך מיכלים אלו בעייתיים בשמירה על לחות ולא ניתן למצוא להם גופי חימום טובים (הפלסטיק בד"כ נמס בשלב זה או אחר). טרריומים או אקווריומים מזכוכית יהוו את המיכל המושלם לגידול הסרטנים. מכיוון שהסרטנים אוהבים לטפס, נקפיד לבחור מיכל אשר ניתן לסגור בצורה טובה. סגירה טובה תאפשר לנו גם לשמור על לחות וטמפרטורה מתאימות. מבחינת גודל המיכל, נעדיף מיכל רחב על מיכל גבוה, אשר ייתן לסרטנים שטח קרקע רחב להתרוצץ ולחפור. אמנם הם מאוד אוהבים לטפס אך מעדיפים את הקרקע. את המיכל ננקה ללא חומרי ניקוי כימיים. ניתן להשתמש בלימון או חומץ. אם אנו רוצים להשתמש במנורות חימום, נבחר מיכל עם מכסה המיועד לכך. נורות החימום ימיסו בתי מנורה של אקווריומים. ניתן לכסות את המיכל בלוח זכוכית או פרספקס ואת התאורה לשים מעליו. בחירת המצע: הסרטנים אוהבים לחפור. החפירה עוזרת להם להירגע ופעולת השלת השלד החיצוני בד"כ מתבצעת במנהרה שחפרו. המצעים המומלצים לסרטנים הם: * חול ים * סיבי קוקוס גרוסים (נקרא eco earth באנגלית) לא מומלץ להשתמש בחול יעודי לזוחלים משתי סיבות: 1. חול יעודי מאוד יקר 2. בד"כ חול לזוחלים מכיל סידן. הסידן גורם לחלק מהסוגים להתגבש ולהתקשות במגע עם מים. מכיוון שהסרטנים נוטים לחפור, קיים סיכוי שהמצע יתקשה ולא יאפשר להם לצאת. חצץ גס של אקווריום אינו מתאים מכיוון שהסרטנים לא יכולים לחפור בו. ניתן להשתמש במספר סוגי מצעים באקווריום, למשל חצי חול וחצי סיבי קוקוס. חשוב לזכור כי הסרטנים מאוד פעילים ולאחר כמה חודשים הכול יתערבב מכל החפירות. יש להרטיב את החול עד למרקם דומה למה שמשתמשים בארמונות חול (במרקם של החול באזור קו המים, לא חול יבש מאזור החוף כדי שיוכלו לחפור בו ויהיה מספיק רטוב כדי להחזיק את המנהרות). על עומק המצע להיות פי 2-3 מגובה הסרטן הכי גדול על מנת לאפשר לו להתחפר כמו שצריך. אם משתמשים בסיבי קוקוס שמגיעים בקוביות דחוסות, מומלץ להשרותן במי ים. ההשריה במי מים תמנע מרוב סוגי העובש והבקטריות להתפתח במצע. מדי פעם מומלץ לחזור ולרסס את מצע הקוקוס במי ים. גוף חימום: לסרטנים דרושה טמפרטורה באזור ה 26-27 מעלות. טמפרטורות נמוכות יגרמו להם להיכנס לתרדמת ואף למוות. על מנת לשמור על חום הטרריום קיימים מספר גופי חימום עיקריים: 1. משטחי חימום – מדבקה בעובי מספר מילימטרים שמוצמדת לדופן המיכל ומחוברת לחשמל. במדבקה עובר חוט חשמלי אשר יוצר חום. 2. מנורות חימום קראמיות – נורות קראמיות מיוחדות אשר פולטות רק חום ולא מאירות. נורות חימום רגילות יכולות לשמש בנוסף לאמצעי חימום אחר מכיוון שנאלץ לכבותן בלילה. 3. כבל חימום – מכיוון שהסרטנים אוהבים לחפור, נמקם את כבל החימום מתחת למיכל. בכל פורום זוחלים בארץ תוכלו למצוא הסבר כיצד למקם כבל חימום מתחת לזכוכית.

ניתן לחפש מידע על חימום המיכל בפורומים לזוחלים. חשוב רק לזכור כי הטמפרטורות הדרושות לסרטנים בד"כ נמוכות ממה שדרוש לנחשים לכן יש להתאים את עוצמת אמצעי החימום בהתאם. אבני חימום אינן מומלצות עקב החשש מכוויות.

ניתן לקנות תרמוסטט אשר מתחבר לגוף החימום ולחיישן במיכל. תפקידו להפעיל/להפסיק את פעולת גוף החימום בהתאם לטמפרטורה הרצויה במיכל. את גופי החימום יש להרכיב בצורה של "מפל טמפרטורות" הכוונה היא שגוף החימום יחמם רק צד אחד, על מנת לתת לסרטנים אפשרות לבחור את הטמפרטורה המתאימה להם (משטחי חימום נדביק רק בצד אחד וכבל תת מצעי יכסה רק שליש עד חצי מהקרקעית). לחות: בשלב הראשון יש לקנות מד לחות. מד זה נמכר בחנויות המחזיקות ציוד לזוחלים או בeBay. לפני הכנסת מד הלחות למיכל יש לכייל אותו. לוקחים שקית ניילון עם ריץ' רץ' (אטימה רב פעמית), מכניסים לתוכה פקק של בקבוק שתייה קלה מלא מלח (מרטיבים אותו בכמה טיפות מים) ואת מד הלחות. אוטמים את השקית ומחכים 2-4 שעות. מד הלחות אמור להצביע על 75% אחוזי לחות. במידה והתוצאה שונה, אנו יודעים מה הסטייה של מד הלחות שלנו. את חלקם ניתן לכיילו ע"י כוונון בעזרת מברג. יש לשמור על לחות באזור ה 70-80% במיכל. מיקום כלי המים ליד גוף החימום, שימוש במוסים והתזת הדפנות הפנימיות בעזרת שפריצר יעזרו בשמירה על הלחות.  יש לזכור כי גם לחות גבוהה מדי מזיקה. מים: הסרטנים צריכים מים זמינים על מנת לשמור על לחות הזימים. יש לשים במיכל שני כלי מים, אחד למים מתוקים והשני למי ים. את מי הים יש ליצור בעזרת תערובות ייעודיות לאקווריומים. סרטני הנזיר רגישים ליוד ולכן אין להשתמש במלח שולחן רגיל. על כלי המים להיות עמוקים מספיק בכדי שהסרטן הגדול ביותר יוכל לטבול במלואו בתוכם, אך יש לאפשר לסרטן הקטן ביותר לצאת מהם.  ניתן להשיג זאת ע"י פיזור חלוקי נחל קטנים או מיקום ענף בחלק אחד של כלי המים, או קנייה של כלי מים יעודים לזוחלים אשר מכילים מעין מדרגות קטנות עליהן יוכל הסרטן הקטן לטפס החוצה. עיצוב המיכל טיפוס: הסרטנים אוהבים לטפס. מומלץ לשים במיכל דקורציות עליהן יוכלו לטפס כגון: ענפים, גזעים, אבנים, רשתות דייגים וכו'. מכיוון שהסרטנים רגישים לסוגי עץ שונים, יש לבדוק את רשימת העצים הבטוחים (מופיעה בנספח) בגדול, כל השורשים והגזעים הנמכרים בחנויות דגים מתאימים. מסתור: יש לשים במיכל מקום מסתור לסרטנים. הדרך הקלה ביותר ליצור מחבוא שכזה היא לנסר אגוז קוקוס לחצי ולעשות פתח כניסה לסרטנים. ניתן לקנות מסתורים מוכנים לזוחלים. מומלץ לשים שני מסתורים, אחד בצד החם ואחד בצד הקר של המיכל. טחבים (מוסים): המוסים עוזרים לשמור על לחות, והסרטנים אוהבים לאכול אותם ולהתחבא בהם. רוב סוגי המוסים שנמכרים בחנויות דגים יכולים לחיות בטרריום בתנאי לחות (ג'אווה מוס למשל). מומלץ לקשור אותם לגזע בעזרת חוט תפירה מכותנה או ליצור "איזור מוסים" (ראה בניה בקומות). מומלץ לרסס את המוסים מדי פעם עם שפריצר כדי לשמור על הלחות. בניה בקומות: מכיוון שהסרטנים אוהבים לטפס, ניתן לבנות להם מפלסים וקומות במיכל. ניתן להשתמש בקופסאות פלסטיק קטנות אותן נצמיד לדפנות המכיל בעזרת כוסיות וואקום. ניתן לשים בקופסאות מוסים, קונכיות ואף כלי מים או סתם חול. חשוב לדאוג לאביזר שיאפשר לסרטנים לטפס פנימה והחוצה מהמפלסים שנוסיף. דרך קלה לבניית מפלסים היא שימוש במתקן רב קומות למקלחת . מתקנים אלו כוללים 2-3 מדפים לסבון ושמפו ומצוידים בד"כ בכוסיות וואקום. ניתן להצמיד לדופן המיכל רשתות פלסטיק קטנות עליהן הסרטנים יכולים לטפס ואליהן להצמיד בעזרת אזיקונים את הקומות הנוספות. קונכיות הסרטנים הם יזמי נדל"ן לא קטנים ויבלו זמן רב משגרת יומם בחיפוש אחר קונכיות טובות יותר. ברגע שהסרטן ימצא קונכייה חדשה הוא יחל בבדיקת נאותות: יסתכל מסביב, ידחוף צבת פנימה וירים את הקונכייה. אם הקונכייה לטעמו הוא יתמקם ליד הפתח ובמהירות יקפוץ פנימה. החלפת קונכייה הינה דבר נפוץ ויכולה לגרור שרשרת החלפות במיכל. יש לשים במיכל פי 2-3 קונכיות ריקות ממספר הסרטנים החיים במיכל. לדוגמא במיכל של 5 סרטנים יש לדאוג ל 10-15 קונכיות נוספות להחלפה. את הקונכיות יש לשים במיכל על המצע או בכלי פלסטיק. חשוב לדאוג לכמות מספקת של קונכיות כדי למנוע מריבות. איך גורמים לסרטן להחליף קונכייה? אי אפשר. זה רק תלוי בו.

צורת הקונכייה לכל סוג סרטן העדפה אישית לצורת הקונכייה. נבחר קונכיות לפי המאפיינים הבאים: 1. קונכיות עם פתחי O או D: הכוונה לצורת פתח הקונכייה. קונכיות עם פתחי חרך צרים לא יתאימו לסרטנים 2. קונכיות ימיות: קונכיות של חלזונות יבשתיים יהיו בד"כ דקות מדי לסרטנים 3. קונכיות טבעיות: קונכיות צבועות מפרישות רעלים אשר יפגעו בסרטנים 4. קונכיות שלמות: קונכיות עם חורים או פתחים שבורים פשוט לא יעמדו בדרישות הסרטנים

לפני שנכניס את הקונכיות למכיל מומלץ לנקותם מבפנים בעזרת קיסם אוזניים ולהרתיחן במי מלח. אם הקונכיות מסריחות מומלץ להשרות בחומץ לכמה דקות, לשטוף ולהרתיח. מומלץ פעם בשבועיים להוציא את כל הקונכיות מהמיכל ולשטוף אותן. פעולה זו תגרום לסרטנים לחשוב כי החלפנו את הקונכיות והם יחזרו לבדוק אותן מחדש. ניתן להשיג קונכיות במספר מקומות: 1. חנויות לתחביבים לפעמים מוכרות קונכיות בשקיות או בתפזורת. 2. שווקים (אני קניתי מספר קונכיות יפות בשוק דליית אל כרמל). 3. חנויות דגי מים מלוחים – ניתן לבקש מהם שישמרו לכם קונכיות ריקות (לזכור לנקות לפני). 4. ניתן להזמין קונכיות באינטרנט מחנויות של סרטני נזיר בארה"ב, שם התחום נפוץ יותר. 5. לחפש קונכיות לבד. יש לזכור כי חלק מהחופים בארץ מוגנים. חשוב לבדוק שלא מסתתר לו סרטן או חילזון בקונכייה. יש להרתיח ולנקות היטב קונכיות אלו. 6. אם חס וחלילה מת לכם סרטן, ניתן להשתמש בקונכייה שוב. מטלטלים את הקונכייה כדי להוציא את הסרטן המת ואז מנקים ומרתיחים את הקונכייה. קניית סרטנים איך בוחרים סרטן? 1. אם הסרטן מריח כמו דגים מתים – הוא מת. 2. נניח את הקונכייה על היד ונחכה שהסרטן יצא. ככל שהסרטן יצא מהר יותר, הוא יהיה פעיל יותר באקווריום. 3. יש להסתכל על גופם של הסרטנים ולחפש קרדיות. אם רואים קרדיות על הסרטן, מומלץ לבחור אחר. (לטיפול בקרדיות יש לעבור לנספח המזיקים). כדי לגרום לסרטן לצאת כמה שיותר מהקונכייה יש להטות את הקונכייה ככה שהפתח יפנה למעלה. 4. אין בעיה עם סרטנים שנמצאים ללא קונכייה בחנות – אך לא כדאי לשלם עליהם מחיר מלא. חלקם סובלים מפגיעה (ויכולים למות בימים הקרובים) וחלקם בריאים שפשוט צפוף להם ולא מצאו אחרת. אצלי חיי סרטן כזה שקיבלתי מהחנות ללא קונכייה ובלי גפיים בצד שמאל. הוא הוכנס לבידוד ותוך דקה מצא קונכייה חדשה והוחזר למיכל. 5. אין לקנות סרטן מתוך רחמים. סרטנים שהוחזקו בתנאים ירודים בד"כ יגיעו תשושים וחולים ולכן גם לא יחיו הרבה. אם נקנה מחנות שמחזיקה בתנאים ירודים הם יראו שהמלאי נמכר ויקנו עוד סרטנם שיוחזקו גם כן בתנאים גרועים. 6. הגודל לא רלוונטי. ניתן לשלב סרטנים בגדלים שונים כל עוד יש מספיק קונכיות משני הגדלים. שגרת החיים של סרטני הנזיר הסתגלות: הסרטנים עוברים תקופת הסתגלות עם הכנסת למיכל. לוקח בד"כ כחודש עד שנראה פעילות שגרתית של הסרטנים בשעות היום והם יפסיקו להתחבא בקונכייה בכל פעם שנתקרב להסתכל עליהם. בתקופה זו מומלץ לא להחזיק את הסרטנים או להציק להם יותר מדי. מקומות מסתור חשובים במיוחד בתקופה זו. אין להוציא אותם בכוח מהמסתור כדי להשוויץ השלה: מכיוון שרוב גופם מכוסה שריון קשיח, פעם עד פעמיים בשנה על הסרטנים להשיל אותו כדי לגדול.  תהליך ההשלה לוקח כחודש עד חודשיים במקרים קיצוניים, במהלכם הסרטן מתחפר במצע ולא זז. בהשלה הסרטן יכול לחדש חלקי גוף, לכן אם סרטן שלכם איבד צבת או עין אין מה לדאוג. יש להשאיר את השלד החיצוני במיכל מכיוון שהסרטן יאכל אותו כדי להשיג את הסידן הדרוש. לפעמים קל להתבלבל בין נשל לסרטן מת לכן יש לבדוק היטב לפני שמוציאים סרטן מת מהמיכל, במיוחד אם אחד מהם משיל. מרבית ההשלות מתבצעות בתוך מנהרה שהסרטן חופר. חלק קטן מההשלות יתבצעו באזור המוסים או על פני השטח. בהשלת שטח יש להעביר בזהירות את הסרטן למיכל בידוד יחד עם השלד החיצוני כדי למנוע נזק מהסרטנים האחרים.

איך נזהה השלת שטח? הסרטן נמצא באותו מקום כבר כמה ימים, לא זז ולא מסריח כמו דגים רקובים (סימן למוות). אין לחפור החוצה סרטן שהתחפר במצע – אלא אם כן הוא מסריח! מוות: סימנים ודאיים למוות של סרטן: 1. ריח חזק של דגים רקובים (לא ניתן לפספס) 2. צבתות רפויות (ניתן לשמוע רעש כאשר מנענעים את הקונכייה) 3. אם נטלטל את הקונכייה כלפי מטה, הסרטן יחליק החוצה.

אין לקבוע מוות של סרטן ללא הריח האופייני. גם אם סרטן התחפר ולא יוצא 3 חודשים, כל עוד אין ריח הוא חי. תאמינו לי, זה לא ריח שקל לפספס. ניתן להשתמש שוב בקונכיה לאחר ניקיון יסודי.

שעות הפעילות: סרטני הנזיר היבשתיים הינם חיות ליליות בטבע. בשבי, לאחר תקופת ההסתגלות, ניתן לראותם פועלים גם ביום. ניתן להשתמש בתאורה עדינה או תאורת אור ירח כדי לראות אותם בלילה.

חפירה: הסרטנים אוהבים לחפור. יש לספק להם מצע עמוק מספיק לחפירה. אין לחפור החוצה סרטן שהתחפר במצע – אלא אם כן הוא מסריח! קיימים שני סוגי חפירות: תל – נראה פשוט גבעת חול על פני המצע. הסרטן פשוט לא טרח להזיז את החול מנהרה – הסרטן פינה את החול ויצר מנהרה של ממש. אין לכסות את המנהרות והבורות או להפריע לסרטנים בפעילות זו. כאשר הסרטן מכסה את עצמו הוא משאיר פתחים כדי לנשום. אם ננסה לגעת בחפירה נוכל בלי כוונה לחנוק אותו.

מלחמות: לעיתים נראה זוג סרטנים רב על קונכייה נחשקת. הסימן לקרב: סרטן א' עומד מאחורי סרטן ב' ונוקש על קונכייתו או מרים אותה. אם תופעה זו נפוצה מאוד זהו סימן שאין מספיק קונכיות מתאימות במיכל. אין לדאוג מאובדן גפיים מקרבות אלו, סרטנים יכולים להצמיח חלקים מחדש בהשלה.

רביה: אין רביה ידועה בתנאי שבי. הבדלים בין זכר לנקבה: אין שום דרך לדעת, נכון לעכשיו אף תאוריה לא נמצא מדוייקת.

סדר וארגון במיכל: לסרטנים נטייה להזיז דברים ולחפור. אין מה לעשות ולא צריך לסדר אחריהם

בריחה מהמיכל: אם קרתה לכם בריחה, סימן שהמכסה לא כבד מספיק, אחת הדקורציות קרובה מדי למכסה או שיש בו פתח. איך למצוא סרטן אובד?

1. לוקחים כלי מים שטוח עם מי ים. 2. מניחים אותו בלילה, על הרצפה ליד המיכל, על חתיכה של נייר אלומיניום.

סרטנים יכולים להריח מי ים ממרחק של קילומטרים. הסרטן יצא ממחבואו בלילה ויבוא לשתות. נייר האלומיניום יגרום לו להרעיש (ובתקווה להעיר אתכם) ואז ניתן להחזירו למיכל. גם אם יש חיות מחמד אחרות בבית (חתולים וכלבים) הסרטן יכול לשרוד בחוץ בעזרת הקונכייה אשר שומרת על לחות ומגינה עליו מתקיפות. אצלי היה מקרה של סרטן נמלט אשר החתולים שלי מצאו משוטט במרפסת.

אילוף: לא ניתן לאלף, אך הסרטנים מתרגלים למגע וניתן להחזיקם ואף לתת להם לטפס על חולצות ובגדים. נשירת גפיים: נשירת גפיים היא תופעה נפוצה המאותת לנו שמשהו לא בסדר בתנאי הגידול של הסרטנים. השרת הגפיים אומרת כי הסרטן שרוי במתח או סובל מתנאים לקויים. יש לבדוק מה הסיבה לתופעה במהירות. במידה ומצאנו את הבעיה הסרטן יגדל חזרה את הגפיים בהשלה הקרובה. יש להבדיל בין נשירת גפיים מקרב (קורה לעיתים נדירות) לנשירה עקב תנאים לקויים (נוכל לראות כי מדי יום הסרטן יאבד עוד גפיים).

מזיקים: קיימים מספר מינים של קרדיות אשר חיות על הסרטנים. כאשר נביא סרטנים הביתה מהחנות נעשה להם אמבטיה. ניקח כלי עמוק מספיק כדי לטבול את הסרטן ונמלא בו מים מלוחים. נכניס את הסרטן פנימה וננער אותו מספר פעמים בתוך המים. רוב הסרטנים יצאו מהקונכייה, זה בסדר, אין מה לדאוג. נחזור על הטבילה מספר פעמים ונניח את הסרטן במיכל הגידול. מומלץ כבר בחנות לבדוק אם יש קרדיות על הסרטן על ידי כך שנחזיק את הקונכייה מאחורה, כאשר הפתח כלפי מעלה. דבר זה יגרום לסרטן לצאת מהקונכייה כדי לנסות להתהפך. בצורה כזו ניתן להסתכל פנימה ולראות האם יש על גופו קרדיות. תזונה

סרטני הנזיר היבשתיים הינם אוכלי כל. בטבע הם ניזונים משאריות, זבל, נבלות, פירות וצמחים, חרקים ואף צואה של בעלי חיים. כדי לשמור על בריאות בשבי עלינו לספק להם תזונה מגוונת: פירות, ירקות, עלים, אגוזים, בשר, דגים, ביצים וכו'. בגדול, כל מה שאתם אוכלים לארוחת ערב יכול לשמש מזון לסרטנים מלבד: מזונות מתובלים או מלוחים בצל, שום ושאר המשפחה פירות הדר את המזון יש לשים בכלי רדוד (כדי שהסרטנים יוכלו לטפס פנימה) ולמקם אותו כך שיהיה נוח להוציאו לניקוי. יש לספק לסרטנים מקור סידן זמין, למשל קליפות ביצים מפוררות (יש להרתיחן קודם), אבקת צדפים או אבן סידן של ציפורים. את המזון יש להחליף בכל יום-יומיים. עקב הלחות הגבוהה המזון ירקב מהר, יתחיל להסריח וימשוך ברחשים ושאר מעופפים.

דוגמאות לארוחות סרטנים: א. שאריות של סלט ללא התיבול (מלפפון, עגבנייה, גמבה וחסה), חתיכת ביצה קשה, חתיכת בננה. ב. חזה עוף מבושל ללא תבלינים, דלעת, חסה, בשר אגוז קוקוס וחתיכת לחם דגנים. את המזון אין צורך לחתוך לחתיכות קטנות. הסרטנים אוכלים בכמויות קטנות לכן לא מומלץ להעמיס, האוכל סתם ירקב. הסרטנים נוטים להמשך לאוכל רקוב יחסית אך זה ימשוך יותר ברחשים – תעשו את השיקול שלכם מניסיון.

ניקיון אוכל: הסרטנים לפעמים גוררים אוכל מצלחת ההאכלה, מפזרים אותו ואף קוברים חלק. כדי לנקות את המיכל משאריות נרקבות של אוכל נשתמש באורי כדורים (טחביות). נשמע אומנם מופרך אבל אורי כדורים (וכל משפחת הטחביות) הם קרובי משפחה של הסרטנים, ניזונים מאותו מזון וחיים באותם תנאי לחות. אין סכנה לפגיעה פיזית אחד בשני. ניתן למצוא טחביות מתחת לסלעים ובערמות קומפוסט. הם יתחפרו במצע ויאכלו את האוכל הרקוב שהסרטנים מחביאים. אצלי למיכל הוכנסו כ 20 טחביות. בינתיים הן מסתדרות יפה ומדי פעם ניתן לראות מנהרות לאורך הזכוכית. הועלתה הצעה להשתמש גם בשלשולים אך את זה עדיין לא בדקתי, ונראה יותר מתאים למצע סיבי קוקוס. בכל פעם כשאנו מחליפים את המזון, יש להוציא גם את חתיכות האוכל המפוזרות שאנו רואים. אם מהמיכל נודף ריח כבד של ריקבון יש להוציא את הסרטנים ולחפש בזהירות במצע אחר אוכל רקוב או סרטן מת.

צואה: פעם בכמה ימים/שבועות יש לעבור על פני השטח עם כף קטנה ולאסוף את צואת הסרטנים (פירורים חומים – שחורים קטנים)

כלי מים ואוכל: יש לנקות פעם בשבוע בסבון ולשטוף ביסודיות עם מים.

עובש: לעיתים צומח עובש על הגזעים שהכנסנו עקב הלחות הגבוהה. טחביות (אורי כדורים) יפתרו בעיה זו.

זכוכית: ניתן לנקות בעזרת חומץ וסקוטש, לא מזיק לסרטנים. מזונות בטוחים/מסוכנים לסרטני נזיר: הרשימה מאוד ארוכה ולכן באנגלית. רוב השמות גם ככה זהים, ומה שלא מוצאים ניתן לחפש תרגום בקלות. כמו שכבר כתבתי, המזונות האסורים העיקריים הם משפחת הבצלים (שום, בצל, בצל ירוק, עירית), שמיר, מלח המכיל יוד ופירות הדר (הסרטנים רגישים לקליפה) לא בטוחים:  Apricotמשמש – Bitter Almond שקד מר – Boxwood תאשור –  Cherryדובדבן – Cherry Laurel  Eucalyptusאיקליפטוס – Evergreen of any kind משפחת ירוקי העד (אורן, ארז)

Hemlock רוש – Laurelדפנה (ער אציל) – Nectarine נקטרינה – Peach אפרסק – Plum שזיף – Spanish Moss מוס ספרדי – Yew טקסוס –

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.